רש"ש על תמורה ה:

גמרא ורבא התם כו' וס"ל כריו"נ. כה"ג בב"מ (צה ב):

שם א"ל רבא ש"ה דא"ק מכל מתנותיכם תרימו וגו'. כצ"ל:

שם ש"ה דא"ק ולנדר לא ירצה. מפרש"י משמע דגריס דא"ק כי לא לרצון ועי' בפירושו לקמן בדף הסמוך בד"ה מהיכא:

רש"י ד"ה בבכור נאמר ל"ת. כגון גיזה ועבודה. זה אסור אפילו בשאר פהמו"ק שיש להם פדיון. וה"ל לפרש לענין לשוחטו באיטלז ולשקלו בליטרא. וכן פירש בעצמו בב"ק (יג) וכ"פ התוספות לקמן (ח):

רש"י ד"ה אבל נמכר הוא. שאם נפל בו מום כו'. בריש מע"ש איתא דמוכרין אותו תמים חי. והביאה הגמרא לקמן (ז ב). וכן בב"ק איתא בברייתא זו ונמכר תם חי. ואולי משום דר"נ אמר לקמן (שם) דבזמן הבית א"מ אותו תמים חי לכן פירש בבע"מ דנמכר בכל זמן. ומש"כ למוכרו לכהן. אולי משום הא דר"ח לקמן (ח ב) ע"ש ובמש"כ שם ע"ד:

רש"י ד"ה ואינו נמכר. הואיל ואיתקוש אהדדי מעשר ובכור כדלקמן. לקמן איתא דלמדין מהדדי בגז"ש דעברה עברה:

רש"י ד"ה מכל מתנותיכם. את תרומת ה' ת"ג. בעלמא פירש דמרבויי דכל משמע אפילו ת"ג: