רש"ש על תמורה כח:

תד"ה ומה. ובפרק כה"צ לא עבד כי האי ק"ו כו' (ר"ל כי הכא מציפויין) נעבד כו' והמ"ל האי ק"ו דאו חילוף התם ומה אתנן ומחיר שהם אסורין ציפוייהן מותרים ולהתיר ציפוי הר כו'. כצ"ל ועצ"ק. וכלל דבריהם הוא דהכא המ"ל ק"ו דהתם ולא המ"ל או חילוף. וכן התם המ"ל ק"ו דהכא וגם או חילוף כהכא ויוכל לתרץ ג"כ דלחומרא עבדינן. אבל קשה דלפ"ז ל"ל מן הבקר להוציא את הנעבד תיפוק ליה מק"ו דהתם כיון דל"ל או חילוף:

תד"ה והאי תנא. עיין כה"ד מש"כ דהא מפיק ליה לעיל כו' משמע דדריש ליה ממן הבקר וכן בסה"ד דמפיק ליה ממן הבקר. ע"כ ט"ס וצ"ל ממן הבהמה כדלעיל. אבל צ"ע דאמאי לא מייתו מהא דר"ש דלעיל דמסיים להדיא ת"ל מן הבהמה להוציא רובע ונרבע ועל זאת לא יעלה תירוצם כ"כ. ועוד קשה דבנדה (מא) מייתי הגמרא אליבא דר"ש הנך קראי דמן הבהמה (וזה י"ל עפ"י מש"כ התוספות בשבת (קכח) ד"ה ונתן דדרך הש"ס שאינו מביא עיקר הדרשה ע"ש). גם לפי מה שהוכיחו בחולין (כג) ד"ה כי משחתם דכ"ע אית להו הך דרשה דכי משחתם. לא מקשו מידי:

תד"ה כל. צ"ע כו'. לעד"נ דבא להורות דדוקא במקום שהמום פוסל שם דבר ערוה וע"ז פוסלין ולאפוקי מעשר דאין מום פוסל בו גם אלו אינן פוסלין. וכדאיתא בבכורות (נז) ועי' בדבריהם בחולין (כג) ד"ה כי משחתם: