רש"ש על תמורה טו.

רש"י ד"ה עשר שנים. וכתיב ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים כו'. כצ"ל וכן בתוס':

בא"ד שכך מפורש כו' ושמואל מת וגו' וכתיב בתריה ויאמר דוד כו'. קרא דויאמר כו' כתיב מוקדם (שם כז א). וקרא דושמואל כו' כתיב (שם כח ג). ובתוס' ליתא מלת בתריה:

בא"ד הרי ארבעים וט' צא מהן ט' שנים כו'. כצ"ל וכ"ה בתוס':

בא"ד וה"ג כו' ושנה אחת שמלך שאול ושמואל ושתים שמלך שאול בעצמו. כצ"ל:

תד"ה ושלשים. וכתיב ויהי מיום שבת הארון כו' ויהיו עד עשרים שנה. בקרא ליתא למלת עד. ואולי זהו הוספה מהתוס' לביאור ולומר דהנך כ' שנה הוא בס"ה עם הז' חדשים שהי' בשדה פלשתים:

בא"ד מצינו יג"ש לשמואל ושאול משמת עלי עד שמלך דוד ול"ו לדוד כו'. כצ"ל:

בא"ד ועד בכלל והיינו שנה עשירית שמלך שמואל כו'. כצ"ל. או דצ"ל וה"ג עשר שנים מלך שמואל כו'. כדאיתא בפרש"י:

בא"ד דכתיב בשנת ארבעים למלכות דויד נדרשו וגו'. וצריך לומר כו'. כצ"ל:

בא"ד וי"מ למנות י"ג של שמואל שהרי כל שנותיו כו'. כצ"ל:

בא"ד וקי"ל דמ' שנה שפט עלי א"י. קרא כתיב בשמואל (א' ד יח):