רש"ש על תמורה יד.

במשנה שקה"צ דוחין כו' ואת הטומאה. פי' הרמב"ם (והרע"ב אחריו) והוא שיהיו רוב הכהנים טמאים. ול"י מנ"ל זה. עי' ביומא (ו ב) פלוגתת ר"נ ור"ש בטומאה דחויה או הותרה והנ"מ שביניהם ולא נזכר שם רוב. ולא אשכחן רוב אלא בקהל ולענין פסח בפסחים (עט) במשנה נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים. ומדל"ק או רובן כדאמר בקהל משמע דבהם לא תלי הדבר ברוב. (ודע דמשמע לי דבעבודת הפסחים כל המשמרות שוות. ובשלהי סוכה דתנן בג"פ בשנה היו כה"מ שוות כו' ופרש"י בג' רגלים. י"ל דעה"פ נכלל ברגל שלו. או דלא חשיב רק אותן שיש בהן הנייה לכהנים וכפרש"י שם ובפסח אין להם הנאה של כלום. אך אמר שם ושאר ק"צ ואמרינן בגמרא לאתויי פהע"ד ש"צ כו' והרי בהם ג"כ אין לכהנים כלום). ובפי' הרמב"ם בפ"ז דפסחים במשנת ה"ד באים בטומאה כ' ג"כ כשנטמאו רוב הכהנים. והוסיף ג"כ או כשנטמא רוב הקהל. וזה תמוה ביותר דמה לי טומאת קהל בקרבנות ציבור. הלא גם יחיד טמא משלח קרבנותיו. ובחבורו פ"ד מהלכות ביאהמ"ק הי"ד כ' אם הי' רוב הכהנים נכנסים שם בירושלים כו' ע"ש. ול"מ מקור למה שתלה בירושלים. כי לענין פהע"ד ש"צ אמרינן בהוריות (ג) דהולכין אחר רוב יושבי א"י. ולענין פסח אמרינן בפסחים (צד ב) אחר רוב העומדין בעזרה. ובחבורו פ"ז מהלכות ק"פ הל"ו כ' משערין בכל הנכנסין לעזרה ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה כו' וצ"ע בכ"ז:

רש"י ד"ה קה"י חייבין באחריותן. כלומר יש מהן כו'. ועי' בתוי"ט ביאור כוונתו. ולפ"ז קשה מאי דשקיל וטרי הגמרא בהא דעושין תמורה. נימא דיש מהן תני וכן בהא דמקשה בגמרא על בבא דנוהגות בזו"נ נימא דיש מהן קתני והיינו בשלמים וכדמסיק בואב"א. וצ"ל דכ"ז אינו אלא משום יגדיל תורה ויאדיר. ותדע דרישא משני כי קתני בבהמה קתני. ובמציעתא משני האיכא עולת העוף:

בא"ד כגון קרבן עולת יולדת. הא דלא נקיט גם חטאתה משום דהיא באה מן העוף אף בעשירה. והגמרא תירצה לרישא דבבהמה קתני. ועי"ל משום דתני ובאחריות נסכיהם והחטאת א"ט נסכים. אבל עולת בהמה דיולדת טעונה נסכים כדאיתא במנחות (צא ב). ויותר נראה דתחת וקרבנה שמחק הצ"ק (וכן בהרע"ב ליתא) צ"ל וחטאתה:

רש"י ד"ה שכה"י כשר למוספין. ובלבד שיקדמו כו'. ועי' ר"ה (ל ב) בתוס' דגם אחר התמיד יכול להקריב המוספין:

בהרע"ב מנחתם ונסכיהם של קרבנות ציבור קרבים אפי' בלילה אפי' למחר. ל"ד דבקרבנות יחיד נמי דינא הכי. ובזבחים (מד) איתא אדם מביא א"ז היום ונסכים מיכן עד עש"י. וכן לקמן בגמרא דמקשה ונסכים מי קרבי בלילה מדתניא דנסכים ביום ולא משני הא בק"צ והא בק"י:

תד"ה וכל. לכך נ"ל דל"מ קרב בלילה אלא מנ"ס. ובגמרא צריך למחוק בבא דבין ביום ובין בלילה כו'. וכן ליתא לקמן (בע"ב) וכן מח"ז הב"ח ביומא שם:

שם ומש"ה ניחא דל"מ הכא דלמא א"ק ליקרב כו'. לכאורה הני קראי דמייתא הכא מוכחי דקדשי ליקרב:

בסה"ד אלא דמהדר לפרוכי אף מרישא לפי כו'. כ"נ דצ"ל: