רש"ש על תמורה יג.

רש"י ד"ה שלשה שדות. ומש"ה עושה מלא מענה לכל צד דשמא לא' לב' ראשיה כו'. הר"ש בפ' י"ז דאהלות הקשה עליו דאכתי ס"ס הוא כו' והביאו התוי"ט כאן ע"ש. ולעד"נ דלק"מ דזה הכל נקרא ס' אחד אם נתגלגל עצם עד כאן או לא. ודמיא להא דכ' התוס' בכתובות (ט) בד"ה ואב"א דשם אונס חד הוא. ועיין באחרונים בכללי ס"ס. ולכאורה הייתי רוצה לתרץ בסברת התוס' בנדה (כז) ד"ה חומר ע"ש הבאתיה בר"ה (כט) ועמש"כ שם ובכתובות ספ"ב:

רש"י ד"ה לרבות שוגג. והמיר לבן דגבי קדשים כו'. כצ"ל ומלת זו למחוק:

תד"ה שלש. אבל מה שפרש"י כו' דפי' כו' הן בה"פ דהעפר מטמאן. כצ"ל:

במשנה הציבור והשותפין א"ע תמורה כו'. ור"ש אומר בלשון אחר יצאו קרבנות ציבור. וכ' התוי"ט דלדינא אין ביניהם מחלוקת וע"ש דלשונו מגומגם והכי הל"ל דגם לת"ק העיקר תלוי בבעל הקרבן אם הוא יחיד או צבור ושותפין. דלא ימיר היינו בעה"ק וקאמר בל"י ממילא משמע דהוא יחידי:

רש"י ד"ה אי קרבן. דדריש לעיל מהא מילתא כו'. כצ"ל: