רש"ש על תענית יג.

גמרא במים ולא בנתר ולא בחול. לקמן (ע"ב) איתא ג"כ ולא באהל:

רש"י ד"ה בנחמיה בן חכלי'. כתיב בעזרא. ר"ל דהמסופר בנחמיה הוא ג"כ מה שנעשה ע"י עזרא ולכן צריך לכוונם אהדדי:

רש"י ד"ה כ"ש משום אבל. וכש"כ אבל ממש שמתו מוטל לפניו. ר"ל שהיה מוטל לפניו וראה מיתתו לאפוקי חורבן הבית דלא ראהו כלל. אבל כ"ז שמוטל לפניו ממש דעת הרמב"ם בפ"א מהל' אבל ה"ב דמותר ברחיצה ושא"ד והרמב"ן חולק עליו בזה:

תד"ה אר"ח. ויהיב תותי כרעי'. נראה דצ"ל כריה כמו שפי' תחת הכר. אך מש"כ כדי ללחלחו משמע דר"ל שהיה מעביר אח"כ הכר על עיניו תמוה. ונ"ל דגם זה ט"ס וצ"ל כדי לנגבו ומעביר אח"כ הסמרטוט על עיניו והוא כמו דאיתא בבבלי יומא (עח) ע"ש. ובירושלמי שלפנינו הגי' תחות כדה. ופי' הק"ע תחת הכד ע"ש ולא זכר מהגמרא דיומא ולא מדברי התוס':

תד"ה טבילה. מדלא קאמר מ"ל טבילה בחמין דכשרה כגון כו'. כצ"ל:

תד"ה וכן. וקשיא לר"ח דאמר אבל אסור כו'. ר"ל אפילו פניו ידיו ורגליו כמש"כ לקמן בס"ד ומיושב קושיית הגה"ש: