רש"ש על סוכה ו.

גמרא פת חטין ולא פת שעורים. בעירובין (יט) דקדק הש"ס על לשון המשנה דשם קשורות ולא מותרות פשיטא כיון דתני ליה קשורות כו' ע"ש וגם הכא יש לדקדק כן ונ"ל דבא לומר דאינו ממעט אלא שעורים אבל לא כוסמין דל"ת דדוקא חטים ממש קאמר וכמשמעו ברוב מקומות ולמעוטי אפי' כוסמים מינו (עמש"כ בפסחים לו ב בס"ד) קמ"ל ואף דבפ"ח דפאה מ"ה מבואר דב"ס [=דב' סעודות] מכוסמין הם (ג"ס) [ג"פ] מבשל חטים מ"מ שהיית אכילתן י"ל שהן שוין:

שם גפן כדי רביעית יין לנזיר. עפרש"י וק"ל דהרי הגודש מתרבה ומתמעט לפי ערך רוחב הכלי ועובי דופנותיו ומדוע לא בארו לנו חז"ל באיזה מקום שיעורם וגם עיקר הדין שהוא חידוש גדול דמשערינן ביותר מרביעית בכדי הגודש לא נשמע ממנו במקומו במס' נזיר רק שלא במקומו ואגב אורחיא ולעד"נ לפרש דר"ל דאם אכל בכדי שיעור ר"י כשיקרש והתבוננתי אח"ז בפרש"י דברכות וראיתי שהוא ז"ל כוון לפי' זה ע"ש ובעט"ר:

רש"י ד"ה רוב שיעוריה כזיתים ודם. עמש"כ ביבמות (קיד ב) בס"ד:

תד"ה גפן ובריש עירובין פי' כו' לחייבו מלקות כו'. ולי קשה על פי' זה בתרתי חדא דמאי שבחא דא"י בזה הכי אם שתה יין דחו"ל אינו חייב דבשלמא אינך י"ל דדוקא בפירות דא"י משערינן עי' פי"ז דכלים (ולכן נ"ל דלקמן גרסינן ארץ שכל שיעורים כזיתיה כו') וחטה נמי י"ל דשל א"י מוטעמת ביותר ושהיית אכילתה מועטת שנית מדוע ל"א כדי ר"י למקדש ולהוראה עי' כריתות (יב ב) במשנה וגמרא וכן הי' יכול למימר יין לנסכים: