רש"ש על סוכה נו:

גמרא וי"א משמרתו שוהה לבא כו'. פי' שלא באה כולה ביום ו' אלא מקצתה והשאר באו בימים דאחר השבת ובזה א"ש לישנא דנכנס ישבב אחיו עמו כו':

שם משום ברתי' קנסינן ליה לדידי'. ופרש"י אפי' לאבוה מי ה"ל למקנסי'. ועי' רש"א בח"א שכ' ודאמרי' את אביה היא מחללת כו' אבל לא לקנס וקשה דהא אמרי' בסנהדרין (נב) שאם הי' נוהגין בו קודש נוהגין בו חול ופי' המרדכי שם בשם רש"י דהיינו שלא לפתוח ראשון כו':

רש"י ד"ה ונכנס ישבב עכב ישבב במשמרתו כו'. כצ"ל:

ירושלמי דמכלתין בעז"ה

הל"ח מי הודה למי כו' או ב"ה לב"ש כו'. ק"ק מדוע לא פשיט ליה מהא דלא חשיב לה בעדיות פ"א בדברים שחזרו ב"ה להורות כב"ש:

שם טמאה שהיא בעשה. פי' בקה"ע מקרא דואחר יאכל מן הקדשים ע"ש ואשתמיטתיה גמרא ערוכה שלנו ביבמות (ס"ד עג) דיליף לה שפיר מקרא אחרינא ע"ש:

שם ולא עוד אלא שהיו רואין דברי ב"ש וחזרו בהן. ק"ק הא מצינו דגם ב"ש הודו לב"ה בהא דתרומה לעיל:

בשלהי מכילתא המה יסד דוד ושמואל הרואה באומנתם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה. המל"מ בפ"ד מהל' ערכין כ"ע שלא ידע הכוונה והחכ"צ סי' קכ"ב פירשו והק"ע הקשה עליו וביערות דבש ח"ב פי' דהכוונה הוא דאם אירע יובל במשמר שנטל כבר פעם א' שדה אחוזה היה מוכרח ליתנה למשמר הבא אחריו וכן לעולם והאומנות הי' בזה שעשו משמרות מכוון לחשבון היובלות שמנו בנ"י בשני הבתים יחד כמ"ש הרמב"ם בפ"י מהלכות שמיטה ויובל שבבית הראשון מנו ט"ז יובלות ובהב' ח' ע"ש בכ"מ. ואנכי תמה עליו. א' הא מבואר שם דבבית ב' לא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין אבל יובלות לא היו נוהגין. ב' קודם דוד ושמואל חלפו כמה יובלות כאשר תמצא הכל מבואר ברמב"ם שם:

נשלמה בעז"ה מסכת סוכה