רש"ש על סוכה נא.

גמרא עבדי כהנים היו דר"מ כו'. הב"א הקשה דא"כ לא אתיא מתניתין דקדושין כו' ולא מן הדוכן ולמעלה כוותי' ושם אמרי' אמתניתין דהתם דמצריכה בדיקה ליוחסין זו דברי ר"מ ותירץ דדוכן דהתם ר"ל דשמחת בהש"א דתנן לקמן שעליהן הלוים עומדין בכלי שיר הן שם לא נזכר דוכן כי לא היו עומדין רק על המעלות וקושייתו י"ל דההיא דקדושין הוא מאותן ששרו בפה. ועמש"כ בהגהות איכה רבה בפתיחתא דמשא גיא חזיון ישוב אחר לזה בס"ד:

רש"י ד"ה עבדי כהנים על אוחזי כלי שיר כו'. ובערכין פי' דקאי על המכין בחליל וע"ש במשנה דמיני' קא סליק:

תד"ה כתנאי וי"ל דהוה מפרש הטעם משום כו'. כצ"ל:

תד"ה מעלין משמע שר"ל כו' דמ"ס אין להעמיד עבדים וישראלים לדוכן כו'. כצ"ל:

בא"ד משמע שהמעשה אין תלוי כו' אלא כו' תלוי' במעשה. כצ"ל:

במשנה כדים של ק"כ לוג. עי' תוי"ט מה שהביא ממס' סופרים ממספר עניית הללויה ונעלם מכ"ת שכן איתא בירושלמי בפ' כל כתבי:

רש"י ד"ה יורדין לע"נ כהנים ולוים כו'. גם ישראלים אינם אסורים אלא מעזרת כהנים ולפנים (פ"א דכלים מ"ח):

שם (בסה"ע) וכותל מזרחי שהוא לסוף ע"נ היה נמוך כדאמרי' ביומא. ותמוה דשם לא על כותל ע"נ נאמר רק על כותל הר הבית ע"ש:

תד"ה מבלאי. בתו"ח תירץ דבאבנט אשמעינן דהי' של בוץ ולא של כלאים כו' ונעלם ממנו גמרא דשבת (כא) דמקשה מינה להא דתני רב"ח דפתילות שא"מ בהן בשבת א"מ בהן במקדש וע"ש בפרש"י והכי הל"ל דאשמעינן דלשמחת בהש"א מותר אפי' בשל צמר כדמשני שם או דדוקא הני משום דאינן ראויין למקדש אבנט משום צמר שבו ומכנסים מפני הכבוד דהיו לכסות בשר ערוה. ועי' ש"ע או"ח סי' קנ"ג סכ"א. וגם לשון התוס' תמוה במש"כ שגם היא היתה של שש דהא של צמר נמי מותר ואולי דס"ל דלפי מאי דמשני התם אהא דמקשה תו מהא דתני רב"מ בגדי כהונה כו' פתילות למקדש לא דבוץ גם קושיא ראשונה ממתניתין מיתרצא בהכי וכמ"ד דאבנטו של כה"ד של שש לבד ודוחק ועוד דהא קי"ל הלכה כרבי דהי' של כלאים יותר טוב לאוקמי מתניתין אליבא דהלכתא ושמחת בהש"א שאני ועוד דסתם מתניתין ביומא (עא ב) משמעה כרבי מדקאמר מוסף עליו כ"ג כו' משמע דבד' הבגדים שוים ומזה תקשה ג"כ לדעת ריב"א בתוס' לעיל (ה) דמחלק בין מצנפותם. ועי' בש"א סי' כ"ט: