רש"ש על סוכה מד:

גמרא אפקר זיתיא לחשוכיא. עמ"ש לעיל (לט ב):

רש"י ד"ה אינה ניטלת אלא בפ"ע אין ד"א נאגד עמה. וכ"כ התוס' משמע אבל אותה לעצמה אוגדין והמ"א הביא בשם י"מ שלא לאגדן:

רש"י ד"ה עלה א' בבד א' אבל ערבה שהיו מקיפין כו'. ולקמן בדף הסמוך דאמרי' שהיו גבוהות י"א אמה צ"ל דאינו אלא להדור מצוה ועמש"כ לעיל (יג) בס"ד:

רש"י ד"ה א"ל לא אריך לפי שאתה פורע כו' והתורה אמרה לאכלה כו'. תימה דזה אסור אפי' כשמפקירן וזכה הוא או אחר מן ההפקר אבל שלא להפקירן כמ"ש לעיל אפי' אינו עושה בהן סחורה אסור ועי' לעיל (לט ב) ובתד"ה בד"א:

תד"ה כאן אלא קידוש והזכרת היום. כצ"ל: