רש"ש על סוכה מא.

גמרא אבל בפרי ראשון ד"ה דרך מקח כו'. ומעתה תו אצ"ל דריו"ח מוקי לקרא דכ"ת ממכר לכדריב"ח וכן הת"כ דר"א נדחה דתני לקח בסיפא איידי דרישא כדלעיל רק הברייתא דחלוק דאייתא רבינא הוה סייעתי':

רש"י ד"ה אלא אי איתמר דר"א כו'. משמע דמפרש איתיבי' רבינא לר"א דלעיל היינו עליו ולא אליו:

תד"ה שמא. מה שפי' בקונטרס כו' דדוקא כך צריך לעשות כו'. ע"ש ברש"י ותוס' ותמצא הדבר מבואר ומהר"ם שכתב שלא מצא בפרש"י תמוה:

תד"ה פירות מדלא חילל החנוני כו'. מש"כ המהרש"א דלמאן דא"ל במרובה כו' עמש"כ לעיל (לט) בתד"ה מעות. אבל דבריו ודברי רש"ל תמוהים דמדעת לכ"ע מחללינן ע"ש בב"ק בתוס' סד"ה הוא דאמר כצנועין ובקדושין (נו) בתד"ה מתקיף ומשנה מפורשת בפ"ג דמע"ש מ"ג מי שהיה לו מעות כו' אומר לחבירו הרי מעות הללו מחוללין על פירותיך ע"ש וכן שם פ"ד מ"ה:

תד"ה ושיהא דבמנחות כו' לא תני הך דלולב כו'. כצ"ל:

תד"ה א"נ דאי סמוך לשקה"ח דחמיסר קאמר כו'. כצ"ל בל"ו: