רש"ש על סוכה כז:

גמרא כך א"א יוצא יד"ח בסוכתו ש"ח דכתיב כו' לך ז"י משלך. פשוט דלר"א פסולה סוכת חבירו כל ז' ובספרי פ' ראה פיס' ק"מ דאיתא כך כו' ביו"ט הראשון כו' וכ"ה ברי"ף נראה דט"ס הוא והז"א לא הרגיש בזה ולפמש"כ לעיל במשנה יל"ק הגיר':

שם דכתיב ושמחת אתה וביתך. וכ"ה הגי' לפני התוס' בפסחים (קט) ע"ש וכ"כ רש"י בחגיגה (ד"ו) אבל לפנינו בפסחים שם איתא ושמחת בחגך וכ"ה שם ברי"ף ורא"ש וכ"כ רש"י בקדושין (לד) ואולי גם כאן יכוין הש"ס לקרא הנ"ל אלא שהביאו בקוצר כמש"כ התוס' בכ"מ שדרך הש"ס לקצר המקראות ועמש"כ במ"ר נשא פ"ו אות ח' במ"ק בהערה בס"ד:

שם הא דאזיל ואתי ביומיה. מכאן סתירה קצת לגי' התוספתא שהביאו התוס' בחגיגה (ו ב) דשמחה יש לה תשלומין כל ז' וע"ש בט"א במילואים ובמש"כ בס"ד:

שם שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים עפ"נ. משמע דנביאים גופייהו לא מצא להם וקשה מהא דמגילה (י ב) אמוץ ואמציה אחים היו שוב מצאתי בט"א שם שהרגיש בזה:

רש"י ד"ה מהו דתימא וזו להשלים כו' שתשלומין לראשונה היא. משמע אפי' בנאה במקום אחר ובעצים אחרים (דלא כתוס') והטעם נ"ל שהוא ע"ד שאמרו בר"ה (ה ב) סד"א הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעברו עליו ג"ר דמי ועמש"כ שם בס"ד:

רש"י ד"ה כל האזרח ישבו בסכת כתיב כו'. כצ"ל:

בא"ד דלא מטי ש"פ לכ"ח. בנדרים פ' השותפין איתא בנדרו זה מזה דמותרין בדבר של עולי בבל ופי' שם הרמב"ם דאע"פ שהוציאה כו' ממון כל ישראל כו' אין זה כ"א זכות מעט מאד כו' וה"נ דכוותיה אלא דק"ל מפ"א דשקלים מ"ד אלא שהכהנים כו' הואיל והעומר כו' שלנו כו' ע"ש:

רש"י ד"ה ברגל יו"ט ראשון כו'. יל"פ ג"כ שהלך בחה"מ רק שהיה הדרך רחוק מביתו עד שלא יוכל לחזור ביומיה:

רש"י ד"ה שלא העמיד שופט. ועי' מהרש"א בח"א ועי' מה שהשיג עליו בס' איי הים ולשניהם נעלם דיאיר בן מנשה הוא מצד אביו מיהודה כמ"ש הרמב"ן בס"פ מטות והרד"ק בדה"א (ב כב). ועמש"כ ביבמות (סב ב) גם מש"כ הרש"א דכלב הוא בן יפונה אשתמיטתיה גמרא דסוטה (סוף ד' יא ושם) דבן חצרון היה ע"ש: