רש"ש על סוכה יב.

גמרא היינו הדס היינו עץ עבות כו' ועץ עבות ללולב. לקמן (לב ב) פריך ואימא דולבא בעינן ענפיו חופין א"ע וליכא וא"כ הכא דלא כתיב ענף יותר ה"ל לפרש דהיינו דולבא וכולן לסוכה וכדמסיים קרא לעשות סוכות (ואולי י"ל כיון דכתיב עלי הוה נמי פירושו עליו חופין א"ע וזיתא מוכח לקמן שם דעליו חופין א"ע ועלי תמרים היינו לולב ידוע דכן גידולו וכן הדס ועץ שמן אולי ג"כ כמוהם אך לפי גי' הירושלמי שאביא בסמוך א"א לפרש כן) והנה לר"י לקמן (לו ב) דלא מכשיר לסכך אלא בד' מינים ע"כ ל"ל דהיינו דולבא וא"כ יל"פ דהקרא יכוין אף ללולב ושם איתא אליביה גם על עצי עבות דהוא לסכך כלפי לאיי וי"ל דאילו היה המכוון על דולבא ודסכך ה"ל לקראו בשם העצם כמו אינך אבל אי קאי על הדס וללולב שפיר קראו בשמו התוארי לומר שיהא דוקא עבות וכמו שעשתה התורה ושם לר"י דמשני דהוא לסכך קצר הש"ס וסמיך על דהכא שוב האיר ה' את עיני ומצאתי בירושלמי פ' לה"ג הל' ב' דהגי' שם איפכא אין תימר זיתא עולה כמין קליעה ואין ענפיו חופין את רובו א"ת זרגונה (ופי' הק"ע דהוא דולבא שבבבלי ומהתימה שלא הרגיש בהיפוכי הגירסאות) ענפיו חופין א"ר וא"ע כמין קליעה ואולי גם בבבלי צריך להגיה כן ובפרט שהתוס' הקשו שם (לפרש"י) דדולבא איננו קלוע והשתא א"ש דל"ל דהיינו זיתא דהא כבר הוזכר ודע כמדומה לי שראיתי באיזה ספר שרוצה לפסול אותן הדסים שעליהם מרוחקים זה מזה שאין ראשו של זה מגיע לעיקרו ש"ז דנמצא שאין חופין את העץ כולו והנך רואה גי' הירושלמי חופין את רובו וכן התוס' בר"ה (כג) ד"ה ערמונים העתיקו כן מגמרא דילן:

במשנה וכולן שהתירן כשירות. בריש חולין מדייק הגמרא וכולן ששחטו אהייא אילימא אחש"ו עלה קאי ואם שחטו מב"ל ועי' ט"ז סי' תרכ"ט סקי"ז וגי' הרי"ף והרא"ש ואם התירן וכ"ה בגי' המשנה שבירושלמי והתוס' לקמן ע"ב בד"ה אין העתיקו ואם היו מותרות:

גמרא א"ר יעקב שמעית כו' א"ר ירמיה נחזי אנן כו'. כה"ג בקדושין (נג ב) וכן ביומא (מא ב) באמוראי אחריני [ובגיטין לג ב. מד ב. ובערכין כט ב. וכעין זה בב"מ ח ב] :