רש"ש על סוטה ז.

גמרא ואומר מים גנובים ימתקו. התוס' נדחקו בזה. וגם קשה דנדה הוה ג"כ מים גנובים. ול"נ דהכוונה על סיפיה דקרא (ולהכי אמר וגו') ולחם סתרים ינעם. ולחם הוא כינוי לתשמיש כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית לט ו) ע"ש פרש"י. וסתרים היינו שנסתרה. ועוד נל"פ ע"פ הא דאיתא בשלהי נדרים דניחא ליה דלא לימות בעל דתהוי עליה מים גנובים כו' ע"ש. הרי חזינן דס"ד דעביד אינש מלתא כי היכא דליהוי עליה להבא מים גנובים וה"נ גבי סוטה יצרו תוקפו טפי דאם יבוא עליה שוב לא יהיו המים בודקין אותה ותהיה אסורה עליו לעולם. ותהיה אליו מים גנובים כל ימי היותם:

רש"י ד"ה שמא יצטרך. ה"נ הואיל ושניהם אסורין בה כו'. לכאורה לא היה צריך לזה דאף אם לא היה אסור בה אלא אחד שמא יצטרך חבירו לנקביו. וי"ל ע"פ הא דאיתא בקדושין (פא) בעלה בעיר א"ח משום יחוד:

תד"ה נדה. וי"ל דוקא כו' דאין להן היתר כו' אבל נדה לא. בתור"ע העלה בצע"ג דא"כ איך יליף ר"י סוטה מנדה מק"ו ע"ש. ול"נ משום דסוטה ג"כ ל"ד לעריות דהא אפשר שתצא טהורה. אלא דק"ל מדוע לא כתבו דשאני נדה שכבר בא עליה וכדאיתא בכתובות (ד) וכמש"כ התוס' בעצמם בסה"ע:

במשנה ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה. וכתב התוי"ט תמהו התוס' כו' קודם העלאה זו. לכאורה מהעלאה דמתניתין ל"ק דלא היתה אלא כדי ליגעה ואח"כ מורידין אותה וכמש"כ התוי"ט בעצמו בסה"ד. וכן בקרא כתיב והעמידה לפני ה' קודם לקיחת הכהן את המים ואח"כ כתיב עוד הפעם והעמיד הכהן את האשה לפני ה' עפרש"י שם. ודקדוק התוס' הוא מפריעת הראש ומנתינת המנחה על ידיה ושא"ד שאינן כסדרן בקרא:

רש"י ד"ה שאינה כדאי. אינה ראויה להם. כצ"ל:

רד"ה שוברת. ואינה נהרגת שלא התרו כו'. תימה דאפי' לריב"י דאשה חברה א"צ התראה. מכל מקום הא אין אדם נהרג על פי עצמו. ודוחק לומר דש"ה דאיכא רגלים לדבר:

רד"ה ששם. לפיכך לא קדשוה שיוכל לעמוד כו'. קשה דהרי היה יכול לעמוד חוץ לשער ולהכניס ידיו לתוך השער אם היה קדוש. ובגמרא (ח) ד"ה לפני ה' פי' דלפני ה' הוא הפתח שבו דרך כניסה ויציאה. שוב נזכרתי שהתוס' ביבמות (ז ב) עמדו בזה ע"ש: