רש"ש על סוטה מה:

גמרא סברוה דהני תנאי כר"י ס"ל כו' לא אי כר"י ס"ל דכ"ע מין במינו הוי טמון כו'. נ"ל דפי' סברוה הוא כפרש"י רבנן דבי מדרשא כפי' בכ"מ. ומה שגמגם המהרש"א דהא אביי הוא דפשיט. נ"ל דה"פ דרבנן דב"מ הוה סברי דאביי פשיט ליה דפלוגתא היא (ובפרש"י ט"ס וצ"ל דבעי ת' דבעו ור"ל אביי) וסתמא דגמרא אמרה לא כו' ר"ל דלא כן היתה כוונת אביי אלא דפשיט דלכ"ע הוה טמון (וכה"ג תמצא בסוכה יג קס"ד מדשיריו כו' כפרש"י שם) דמה לנו להמציא פלוגתא חדשה. טפי י"ל דפליגי בפלוגתת ר"י ורבנן. ובזה אתיא לנכון פסק הרמב"ם בפ"ט מהלכות רוצח הל"י דתחתון הוה טמון והכ"מ נדחק שם בזה. ונראה דגם הראב"ד מודה ליה בזה אלא שלא נתחוור בהא שפסק דעליון לא הוי צף שהרי זה לא נפשט כפרש"י. ואולם לשון הראב"ד בפ"ה מהל' מת"ע הל"ד בפירוש הירושלמי דמין במינו לא הוי כטמון. ומה שהעלה הכ"מ בצ"ע פסק הרמב"ם בעליון דלא הוי צף. נ"ל דדעתו ז"ל כיון דאביי היה משתבח כ"כ דה"ה כב"ע ודאי פשיט ליה תרוויהון ודעליון לא הוי צף כדמסיק לעיל דדוקא משום שהחזיקו מעיקרא הוא דלא הוי שכחה. ואגב תמה אנכי על הרמב"ם שהשמיט דין צף לגבי שכחה וצ"ע:

במשנה איתן. כמשמעו קשה. מש"כ התוי"ט דבהדיא תנן ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ש"מ מתניתין דלא כר' יאשיה כו'. אף דאיתא לקמן (מו ב) דלהבא כ"ע ל"פ כו'. י"ל דכוונתו על הא דאסרה מתניתין מלעבוד דמרבינן ליה שם מאשר ולר' יאשיה איצטרך ליה אשר לשעבר. אבל מש"כ בסה"ד דהא אליביה (ר"ל לר' יאשיה) לא אסרה תורה לזרוע כו' זה ודאי תימה. וגם יתר דבריו בד"ז מגומגמים:

שם ועורפין אותה כו'. מדל"ק שכהן עורפה משמע שעריפתה כשרה בישראל. וכן הרמב"ם בפ"ט מהל' רוצח לא הזכיר כהנים אלא לבסוף באמירת כפר כו'. וצ"ע דבמנחות (יח ב) חשיב ר"ש עריפת עגלה בעבודות המסורות לבני אהרן ולא אשכחינן דפליגי עליו בזה. ושם א"א לומר כמש"כ התוס' בסנהדרין (ר"ד יד) דעריפה ל"ד ולפרש דקאי על אמירתם כפר כו' דזה לא מיקריא עבודה. ואולי ר"ש לשיטתו שם דדריש גבי יציקה דבעיא כהן מו' מוסיף על ענין ראשון. וה"נ כתיב אחר עריפה ונגשו הכהנים כו' אבל רבנן דל"ל שם ו' מוסיף עע"ר ה"ה הכא נמי וצ"ע בזה:

שם ופטרנוהו (בלא מזון) כו' והנחנוהו (בלא לוויה). תיבות אלו אשר סבבתים נראה מרש"י דל"ג להו ועתוי"ט וכ"נ מהגמרא לעיל (לח ב):

רש"י ד"ה מאחריה. ממול ערפה. עי' כתובות (לז ב). ובתד"ה מה להלן: