רש"ש על סוטה מ:

גמרא שנאמר קומו ברכו כו' עד העולם. כצ"ל בל"ו:

רש"י ד"ה קומו ברכו. שכל ברכה כו' מן העולם ועה"ע למגן אברהם וכן למחיה המתים. זה לא כמו שפי' במשנה דפ' הרואה (נד) ועי' במה שהעירותי עליו שם:

במשנה ברכות כה"ג כו'. והגמרא עלה. עמש"כ ביומא בס"ד. מש"כ התוי"ט דכיון שהוא קרא בס"ת והיא אינה כתובה אלא בלה"ק כו'. לכאורה תמוה דהתנן בפ"א דמגילה שהספרים נכתבים בכל לשון ואפי' לרשב"ג דפסקינן כוותיה שם איכא יוונית. ואולי ר"ל דמתניתין אתיא כר' יהודה שם דאף יוונית לא התירו אלא בס"ת וממעשה דתלמי המלך ואילך. כי לפי תירוצא דרב אשי שם אתיא ג"כ סתמא דידים כוותיה. גם מש"כ וקי"ל נמי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ. ליתא לפי מה שהבאתי לעיל (לג) בשם התוספות דר"פ כל כתבי דתרגום (וכן שאר לשונות לועזיות) שרי למימר בע"פ:

רש"י ד"ה ואומר יותר ממה. דיותר ממה שקריתי לפניכם בענין היום כו'. נראה שכוון למש"כ ביומא (ע) בד"ה כדי ע"ש:

תד"ה והאמר מר. תיפתר שסמך לו בכותל וישב לו. פשוט דקאי על מתני' דקתני גבי מלך וקורא יושב (דהירושלמי הזה מסודר על משנה דפ' המלך) ואח"כ פריך מקרא דדוד דלישנא דישיבה דקרא לא מסתבר ליה לאוקמי בסמיכה. והמהרש"א נראה דלא הבין כן:

בא"ד והא דר' אמי דמייתי בירושלמי כו' מקומה בתחלת מדרש שו"ט כו'. כצ"ל: