רש"ש על סוטה כח:

תד"ה מכאן. ירושלמי דפ"ק כו' מילהין דרבנן פליגין כו' ברם הכא אע"פ שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור. לכאורה אינו מובן דהא לריו"ח אפי' ודאי זינתה מותרת. ואולי משום דספק הוא אם רצונה הוא רצון מעליא:

תד"ה ברה"ר. א"כ הא דתנן כו' ג' נשים כו' כולן טמאות אמאי כו' ה"ל כרה"ר. נראה משום דאיסור נדה לבעלה הוא מחמת טומאה כדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה ל"ת. לכן ה"ל כסוטה שג"כ איסורה משום טומאה. ול"ד לשאר איסורים דלית בהון לתא דטומאה:

בא"ד אבל התם אחת מהן ודאי טמאה. ק"ל דא"כ מאי פריך בפ' ב' נזירים. דהא התם ג"כ אחד מהן ודאי טמא. ואולי דהואיל דאין כאן אלא עד אחד לא נקרא ודאי כ"כ:

בא"ד נגע באחד בלילה כו' ר"מ מטהר. כצ"ל:

בא"ד ובכה"ג לא מטהרין. פשוט דכוונתם להקשות על הדיוק דמשמע דברה"י טמא. והגהת הרש"ל לל"צ. וכן במהרש"א הגירסא כאשר לפנינו:

בא"ד קופה ברה"ר גבוה י"ט כו'. כצ"ל:

בא"ד היתה כפישה על כתיפו כו'. כצ"ל. ועי' בר"ש פ"ו דטהרות מ"ג: