רש"ש על סוטה כח.

גמרא ת"ש מדקתני סיפא ר"א שני פעמים כו' נטמאה ונטמאה כו'. כצ"ל הראשון בלא ו':

שם חד לצואה כו'. עפרש"י. והכוונה שהקב"ה מצוה למים וגוזר עליהם שיפעלו הצבת בטן והפלת ירך כמו ואת העורבים צויתי (מלכים א' יז ד) דאליהו. ועל העבים אצוה (ישעיה ה ו). ולכן לא יפה עשה התוי"ט שהשמיט תיבת למרים שבפרש"י. והנה הגמרא לא נקטה הדרשות לסדר הכתובים אשר מהם נדרשות. וכן לקמן ג"פ האמורים בפרשה אם נטמאה כו' אינן כסדרן בפרשה:

רש"י ד"ה סוטה לא עשה. וה"ה לשוגג אשתו וא"א עמו בבית כו'. עי' לעיל ר"פ בתוספות בשם הירושלמי הוא מזיד והיא שוגגת כו' אפשר לומר כו':

תד"ה מה ת"ל והיא נטמאה. כצ"ל:

תד"ה אינו דין ואפ"ה ל"ע בהן ספק טהת"ה כו'. תימה דהא טהת"ה היא ודאי טומאה אלא שלא היתה נודעת קודם לשום אדם כדמוכח בכ"ד. וכן פרש"י בפסחים (פא ב) ד"ה ומי דיינינן ובד"ה שאין לו מקום. וא"כ מאי יוכיח איכא. ועל פרש"י שהעירותי שם (פ ב). יש לכוונו עפ"י פרושו שם (פא) ד"ה ופטורה ע"ש:

בא"ד. ההגה שבגליון בשם הרש"א משובשת ועי' בו בפנים: