רש"ש על סוטה כא.

גמרא ואשכח קרא דאמר ותני כו'. בע"י הגי' דתאני ומתלית. וק"ק שלא הביא הש"ס מן על שלשה פשעי דמשק כו' המוקדם. והנה ב"ע אמר במשנה מכאן שחייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע ופרש"י תראה ותלמד בפ' סוטה כו' דילפינן מונקתה כו'. והרי מוקמינן מתני' כרי"ש והוא לא דריש מקרא דתורה. וכבר העיר בזה התוי"ט. אבל באמת שם תורה מצינו הרבה שהוא כולל גם נביאים וכתובים. עי' מש"כ במ"ר נשא פ"ט אות י' ועיין קדושין (דף ל א) מקרא זו תורה וברש"י שם ד"ה תורה ולא נו"כ:

שם כיון שעלה עה"ש ניצל כו'. עיין גה"ש. וכוונתו נראה להקשות על פרש"י דשם דנה"ח הוא שמצילו מן החיה והליסטים. ולפי מה שכתבתי שם דכוונת רש"י הוא על האיר המזרח. י"ל דזהו עליית עמוד השחר דכאן. וחילוק יש בין לישנא דעלות השחר. לעליית עמוד השחר ועמש"כ במגילה (כ):

[שם אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא כו' מצוה כו' אצולי לא מצלא. עיין בתוס' שהניחו בתימה. ולעד"נ דרבא מפרש לפי שעה דברייתא דר"ל העוה"ז דנקרא חיי שעה בכ"ד (שבת יו"ד וש"נ) דאינה אלא מגנא מן היסורין שבעוה"ז. ותורה מצלת מן החטא שתשלומו לעוה"ב שנקרא חיי עולם] :

רש"י ד"ה אמאי לא תגין עליהן. הגהת המהרש"א בדבריו תבין אם תעיין הגי' ברש"י דע"י. אבל גם הגי' שלפנינו ברש"י כאן ישרה: