רש"ש על סוטה יז.

גמרא א"ר ודאשה עדיפא מדאיש כו'. עי' לעיל (ג ב) אידי ואידי באיתתא:

רש"י (במשנה) ד"ה מאם. וגם בסוף ובאו כו' אינו כותב סוף המקרא כו'. כצ"ל:

רד"ה שבמשנה תורה. דאלה איקרו כדכתיב כו'. נראה דרצה בזה ליישב מדוע ל"א נמי שבת"כ. ונ"ל עוד דבת"כ נאמרו בל"ר על כלל ישראל. משא"כ דבמ"ת נאמרו בל"י. ומה שבחר ביככה כו' הוא דרצה להשוות להקללות הנאמרות בפרשה דהן מכות שבגופה. אולם לקמן בד"ה כולהו הזכיר גם כן שבת"כ ולא עמדתי ע"ד הרחבה:

תד"ה אר"ת (בסופו). שאסר ממון חבירו עליו. כ"נ דצ"ל:

תד"ה מפני. ורקיע לספיר וספיר לכסא דכתיב ואראה והנה אל הרקיע וגו'. כצ"ל והוא ביחזקאל יו"ד. אולם קשה מדוע לא הביאו מהמוקדם (שם א כו) כמו בגמרתנו:

תד"ה לא (בע"ב). תניא ראבש"א רואה אני את דברי ר"א ב"ש מדברי אבא כו'. ק"ל מקדושין (ס"ד לא) ת"ר איזהו מורא כו' ולא מכריעו ופרש"י לא יאמר נראין דברי פלוני. והש"ך בסי' ר"מ סק"ב כתב דאף שלא בפניו אסור: