רש"ש על שבועות מ:

רש"י ד"ה למה שהן. אף כל שנים ודבר חשוב אלא כו'. כצ"ל:

תד"ה לימוד. תימה דרחב"א גופיה מוקי כו'. לפנינו שם רבינא או סתמא דש"ס מוקי כן אליביה:

בא"ד מדלא נקט במתניתין כו'. כצ"ל:

תד"ה וחדא. ודלא כמו שפסק ר"ח בכתובות כרחב"א. לכאורה באמת דעתו תמוה מכל הני ראיות שהביאו ונ"ל דמפרש חדא כרב כו' בלשון קושיא והוא דכיון דפסק כרב דכפירת טענה ב' כסף ומפרש הטענה ב"כ דמתניתין טענת כפירה א"כ יתפרש ממין הטענה ג"כ טענת כפירה דוקא וטענו חו"ש והודה לו בא' מהן אין ההודאה ממין הכפירה ונשאר בקושיא וכיון דתני ר"ח לסיוע לרב הלכה כוותי' (ולקמן (מ"ח ב') פריך סתמא דהש"ס כמאן כשמואל והתני ר"ח כו' ותמיהני עה"פ שלא הביאו מזה ראיה לפסוק כרב וביותר על התוי"ט שהשיא דעת רש"י לפסוק כשמואל) ואידחי הא דשמואל ובזה יתיישב גם פירש"י בב"מ (ה) ממה שהעירותי עליו שם וא"ת והא בכתובות שם מתרץ רב אליבא דשמואל דל"ת עליו מרבנן אשכחן כה"ג טובא באמוראי דמתרצי אליבא דבר פלוגתייהו: