רש"ש על שבועות ג.

רש"י ד"ה וידיעות טומאה דמקדש. ידיעות שנעלמה כו'. מלת ידיעות נ"ל להציגה בדבור הקודם אחר תיבת ממנו:

תד"ה ועל הזקן. מדל"ק איש דאמר לקטן או לעכו"ם אקיף כו'. תימה דהא לאו בני שליחות נינהו ואיך יתחייב שולחן כמ"ש התוס' (בב"מ י' ב') ד"ה אשה:

בא"ד וגם אין לה"ר כו' דכו"ע מודו דאסור ע"י אשה כו'. עי' מהרש"א דע"כ ס"ל הכא דאשה א"ע אם הקיפה לראב"א ואף לגדול וצ"ע לפ"ז אמאי לטייה שם לחובה:

בא"ד דאי שרי כו' הא אפשר לקיים שניהם. לכאורה צ"ע דהא איתא בת"כ ר"פ מצורע הביאו הר"ש בפי"ד דנגעים מ"ד וכן הביא מהתוספתא דאינו כשר אלא בכהן וכ"פ הרמב"ם בפי"א מט"צ וי"ל דס"ל להתוס' דע"כ ל"א אלא בתגלחת ראשונה אבל השניה כשרה בזר ודלא כרמב"ם דפוסלו בשתיהן ונ"ל ראיה דבת"כ שם יליף מתורת המצורע ביום והובא אל הכהן דתגלחתו אינה אלא ביום ובכהן ולקמן יליף מן ביום השביעי יגלח על תגלחת הב' ג"כ דאינה אלא ביום ומדאיצטריך ליה קרא אחרינא לפסול לילה ש"מ דלא ילפי מהדדי (ואף דבפי"ד מ"ב מביא הר"ש מהת"כ גז"ש דילפי מהדדי שם הוא לענין כמות הגלוח ע"ש אבל לא לשאר פרטי דיניהם) וא"כ פסול זר דל"ל מקרא מיוחד עלה אין לנו ונכון בס"ד:

תד"ה חדא. או בזא"ז תכ"ד כו'. במכות שם גבי קרחה כתבו דל"צ תכ"ד להתראה אלא הראשונה וחלקו על רש"י בזה וכאן נראה דר"ל תכ"ד של גלוח הקודם לו:

בא"ד ואע"ג כו' קרא לחיוב ע"כ קרחה כו'. כצ"ל:

בסה"ד ור"א ל"ל מחלקות. לכאורה י"ל דאף הוא ל"פ אלא בנטלן כאחת אבל בזא"ז מודה:

תד"ה גבי. וא"ת כו' דדמיין אהדדי כו'. התוי"ט כתב דלא הבין קושייתם דהא הכא דכתיבן בהדדי נמי אמרינן ובמחכ"ת הרי הקדימו דבטעמא דכתיב גבי הדדי סגי וא"כ ע"כ הא דקאמר תו ודמיין כו' הוה כמו א"נ והקשו שפיר לטעם הב' וז"פ:

תד"ה אי. אי ה"מ אתיא מתניתין כרי"ש נימא דודאי כו'. כצ"ל: