רש"ש על שבועות לט.

גמרא שכה"ע כולו נזדעזע בשעה כו' ל"ת כו' לשוא. לכאורה מזה סיוע לר"ד לעיל (כ' ב') דאכלתי ול"א שוא ותיובתא לרבין שם וי"ל דסמיך אסיפא דקרא כי לא ינקה כו' שמו לשוא דאמרי' שם אא"ע כו' תנהו ענין לשבועת שקר ואדרבה לקמן בברייתא ק"ל שבועת שקר:

גמ' שם שנאמר אלה וכחש וכתיב ע"כ תאבל כו' יושב בה ואימא עד כו'. כצ"ל כדלקמן בסה"ע אבל הגר"א מחק האי ואימא כו' מכאן (וכן ליתא ברי"ף ורא"ש) כי זה אינו מהברייתא אלא הגמרא הוא דקא מקשה עלה והגמרא שקל וטרי עלה בכסדרה ולקמן שפיר גרסינן לה: