רש"ש על שבועות לא:

גמרא (בסה"ע) שאם אתם יודעים לו עדות כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה הואיל. שאם מה ששתקו בראשונה כו'. כצ"ל וכ"ה בהרע"ב

תד"ה משביע. א"נ אתי אפי' כרבנן כו'. עי' מהרש"א ול"י איך יפרנס סוף דבריהם והשתא ניחא כו' אתי נמי לרבנן כיון דלפירוש קמא נמי קאי אביי ור"פ אמושבע מפי אחרים ובהא ל"פ ר"מ ורבנן אלא ודאי נראה דלפירוש קמא לרבנן (וכן לר"מ במושבע מפי אחרים) הוה ס"ד דגם השבועה צריכה בב"ד דוקא והא דהשביע עליהן כו' ובאו לב"ד והודו פטורין והשקלא והטריא דאביי ור"פ ע"ז אתי הכל לר"מ ובמושבע מפ"ע דאף לדידי' אם חזרו והודו אח"כ בב"ד פטורין כמ"ש הר"ן ע"ש ולפ"ז צ"ל הא דפריך ר"פ א"ה אימא שבועה גופה בב"ד כו' אע"ג דר"מ יליף גז"ש משה"פ כוונתו דנאמר ע"כ דהגז"ש ל"נ אלא ללמוד שה"פ משה"ע לחייב במושבע מפ"א אבל לא איפכא לחייב שה"ע מפ"ע חוץ לב"ד דהרי כתיב בה אם לא יגיד ועדיין צ"ע: