רש"ש על שבועות יח.

גמרא אר"ה משמיה דרבא נועץ כו'. הסה"ד בהקדמה מגיה משמיה דרבי או דרב:

רש"י בד"ה ובת"ח לזו (בסופו). ובבעילת הטומאה שוגג כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה לא בסמוך לווסתה. כגון שאמרה לו נטמאתי כו'. משמע דלא סגי במה שתאמר לו דארגשה (והא בלא"ה מוקמינן לה בר"פ הרואה כתם דארגישה) ועתה לא תקשה תו והא נמצא קתני כו' דכיון דאמרינן התם אימר הרגשת שמש הוא לכן הוה כמו אנוס:

תד"ה אי בע"ה. וחזר וקצר וטחן כחצי כו'. כצ"ל: