רש"ש על שבועות יג:

תד"ה דעבד. כדתניא חומר בשעיר כו'. וכן הר"ן סוף יומא במשנת האומר אחטא ואשוב כתב גרסינן בפ"ק דשבועות חומר בשעיר כו'. ועי' מהרש"א ובאמת נמצאת ברייתא זו בתוספתא סוף יומא אמנם תמה אני מדגרסינן בכריתות (י"ח ב') א"ל רב"ח לאביי מה אילו אכל חלב כזית שחרית ביוה"כ וכזית חלב במנחה ביוה"כ ה"נ דמחייב ב' חטאות כו' ע"ש היטב דמוכח להדיא דכל היום מכפר וע"ע שם (ז') דאיתא ג"כ הך סוגיא דהכא ובהוספת דברים אשר משמען גלוי דלא כתוספתא זו:

גמרא מ"ט דר"ש. עי' מהרש"א קושיית מהריב"ל ותירוץ המהרש"א ולשניהם אישתמיט תוס' ביומא (ס"ו) ד"ה א"ר ירמיה:

גמ' שם להכי איתקיש שיהו שוים במראה כו'. במ"ר פ' מסעי דרשו על ויתנו לנו שנים פרים שהיו תואמים מאם אחת כו' (ועמש"כ שם אות כ"ג במ"ק) ולכאורה קשה אמאי לא בעינן הכא ג"כ מאם אחת כו' ואולי התם מדלא כתיב שני אלא שנים שהוא מספר זוגי דרשו כזה אח"ז מצאתי באלשיך שם כדברים האלו:

רש"י ד"ה זה מזבח. אם הקטיר כו' ובשהייה. ובחולין פי' בלא שהיי' וכן פירשו התוס' ביומא:

רש"י ד"ה מיהו. ואלו בשעירים. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה הותר מכללו. ולא לאחרים הותר. כצ"ל: