רש"ש על שבועות יא.

רש"י ד"ה קדשו בכלי. וע"כ מתניתא דלעיל כו' דתנא נפסלה כו'. כצ"ל:

תד"ה הוכשרו. וי"ל דתנא דהכא סבר לאו כקדש דמו כחזרו כו'. ר"ל דבהא לחודא דלאו כק"ד ס"ל כחזרו אבל לא בכולי מילתי' דהם סברי כא"ש דטבו"י תחילה לקדש כדאי' שם בגמרא וכמ"ש התוס' בחולין (פ"ח) בד"ה משקה ותנא דהכא אמר נפסלה בטבו"י אבל טמויי לא כדדייק הש"ס ברפ"ב דמעילה ועי' חולין (ל"ו) בסוגיא דבעי' דר"ל צריד של מנחות מונין כו':

בא"ד מרישא דתנא לעיל מהך דהמנחות כו' דמייתי הכא בפ"ב דמעילה. כצ"ל:

תד"ה אלא. כדקתני לעיל המנחות מועלין בהן כו' והא דתנא כו'. כצ"ל:

בא"ד דא"כ אמאי תנא כלל קטורת בהדייהו. עי' מהרש"א ולדבריו ה"ה דה"מ להקשות מנותר וטמא נמי ולמאי דמשני לפרש"י ולפירוש הא' שבתוס' צ"ל דחייבין משום טמא ג"כ משנתנו במכתשת ולא נקט קידשה בכלי אלא משום לינה ונותר והא דלא תני טמא ג"כ במכתשת י"ל משום דלא מיתנא ליה נותר ולינה לכן לא תני טמא נמי אבל המקשה פריך דליתני לכולהו:

תד"ה הואיל. שעיקר מצותה בכך לעשותה כולה בתחלת השנה. בכריתות (ו' ב') איתא וחכ"א בכל יום מתקן במתכונתה והיה מכניס ע"ש משמע דאפי' לכתחלה:

בא"ד ועוד כיון דיש שיעור כו' פרס כו' אין כ"ש מקדשת כו'. עי' הגהות הב"ח וק"ל דהא מסקינן בזבחים (ק"ט ב') דהתורה לא נתנה בה שיעור ואפילו בכזית יוצא ושיעור פרס הוא מדרבנן ע"ש וצ"ל דס"ל דהלכה היתה משיעור כזית עד פרס ובתוי"ש כריתות (ו' ב') ד"ה דמפטם משמע לי דהלכה היתה לכתחלה פרס ודיעבד כזית: