רש"ש על שבת פז:

גמרא ת"ש ויסעו מאילים כו' ואותו היום שבת היה כו'. ק"ל מדוע לא פריך מזה לראב"י לעיל דאמר למסען ונ"ל ליישב דהוא סובר דלא נצטוו על השבת אלא באלוש כדאיתא במ"ר ר"פ עקב (וע' תד"ה כאשר וא"ת מנ"ל כו' דילמא כו') וא"כ כשנסעו מאלים עדיין לא הוזהרו עליו ומאי דקאמר הש"ס לעיל וקמיפליגי בשבת דמרה ל"ד רק משום שהביא מימרא דריא"ר דאמר כאשר צוך במרה:

[רש"י ד"ה ראשון לבריאת עולם. שא' בשבת היה. הוא מוכרח מדקאמר ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא חד בשבתא. אבל ק"ל דלמא כוונת הבריי' על בריאת אדה"ר שהיתה באחד בניסן (עמש"כ לעיל סט ב) וכר"י דאמר בניסן נברא העולם ולא על יום א' בשבוע:

תוד"ה כאשר. וא"ת וכיון דבמרה כו'. הנה לשון קושייתם בוא"ת ולא תירצו כלום. וזה נשמט מהגרי"פ בב"מ ס"א בתוד"ה אלא לציינו] :

בא"ד (בסופו) ועוד מקשים וכו'. המהרש"א כתב דלא מקשי רק לפי פשטות דקרא שכתב התוס' לקמן וזה דוחק ול"נ דאף לפירושם לקמן לשיטת הש"ס מ"מ כיון דקאי ביום השבת גופיה כדכתיב אכלוהו היום וכו' הל"ל ויהי ביום ההוא יצאו מה"ע ללקוט ומדכתיב ביום השבת משמע דלשבת הבאה קאמר: