רש"ש על שבת עא.

גמרא אבל נודע לו על קצירה של כו'. ורצה לומר גם על הטחינה שעמה וסמך על ריש דבריו וכן לא אמר כאן וחזר ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת מטעם דאמרן עי' מה שכתבתי פרק ב' דפאה מ"ז:

שם מב' מינין פטור צריכא למימר כו'. ק"ל (דבהוריות ג) מיבעי לן אם מצטרפי חלב ודם בהוראת ב"ד וכן בב' ידיעות אף על גב דליחיד לא מצטרפי משמע דהתם קיל יותר להצטרף ואפילו הכי מיבעיא לן שם נמי חלב הקיבה והדקין אם מצטרפין משמע דליחיד ודאי אינו מצטרף וע"ש עוד (ז ב כה"ג) וא"כ נימא דלזה תכוון המשנה ר"ל לב' מיני חלב וגם לכאורה ה"נ דכיון דלמ"צ ה"ה נמי דמחלקין וא"כ אדאשמעינן בסיפא דרישא חלב ודם הל"ל רבותא טפי בחלב וחלב אבל ד"ז צ"ע דמשמע (בסנהדרין סה) דדוקא לאוים או מיתות מחלקין והא ל"ק מדוע לא אשמעינן דתמחויין מחלקין כיון דמוקי כר"י די"ל דחלב ודם איצטריך דאפי' בתמחוי אחד [מחלקין. וזה קצת נגד התוס' ד"ה מכלל] :

רש"י (ברה"ע). עי' מהרש"א ותירוצו אינו מובן כיון דמ"מ משכחת לה גם לר"ל ל"ט חטאות א"כ מאי מקשה עליו וכי מלישנת דריו"ח שאמר בהעלם א' יקשה ליה:

[רד"ה טחינה. דאיכפרה בגרירה דקצירה שעמה כו'. כ"נ דצ"ל] :

רד"ה חלב וחלב. והפסיק ביניהם יותר מכדי א"פ. ובדבור שאח"ז וכגון שלא שהה מתחלתו כו'. בס' ב"א יצא לחלק דאכילת איסור אין מצרף עד שלא ישהה כו' מתחלת אכילה כו' אבל לגבי אכילת מצוה מצטרף אם לא שהה בינתיים אף אם מתחלת אכילה כו' שהה יותר מכדי א"פ ובזה ישב דבורי רש"י שלא יסתרו אהדדי ע"ש אבל דבריו מופרכין מהירושלמי פ"ג דשבועות הביאוהו הרי"ף והרא"ש שלהי פסחים שבועה שלא אוכל מצה בלה"פ לוקה ואוכל מצה כו' ולדבריו אמאי לוקה משום ש"ש הא מהני שבועתו לענין שישהה מתחלת אכילה עד סופה יותר מכא"פ ומכ"ש לשיטת הרמב"ן והר"ן הביאה המל"מ בפ"ד מהל' שבועות דחצי שיעור בשבועה היתר גמור: