רש"ש על שבת סב.

במשנה. ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצתה חייבת חטאת דר"מ. ק"ל דהא המה עשוין למי שריחה רע כדאמרינן בגמרא וא"כ אמאי ר"מ מחייב חטאת למה יגרעו מקמיע מומחה שפירש"י לעיל (ס א') במשנה דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו. וזה י"ל כי נחלק בין קמיע שנושאה מי שיש לו חולי וכדומה. אבל ריח רע אינו נקרא חולי. וחילוק כזה הוא בתוספתא שהביא הרי"ף בס"פ שמנה שרצים ע"ש. אבל קשה מהא דתנן לקמן (סד ב') יוצאות כו' בפלפל ופי' בגמרא שהוא לריח הפה. ואולי אין רוב נשים שיש להן ריח רע יוצאות בכובלת וכמ"ש הרע"ב בכוליאר. ולפמש"כ בס"ד לעיל (נט:) א"ש כאן בפשיטות:

גמרא. אלא א"ר יוסף קסבר כו'. עי' לעיל (נז) תד"ה אלא:

[שם ר' אליעזר אומר יוצאה אשה בכובלת לכתחלה כו'. נראה דצ"ל אלעזר בל"י (וכן בכל הסוגיא) והוא בן שמוע חבירו דר"מ וביותר ללשון התוס' לעיל (ג) ד"ה בר דר"א קאמר לר"מ דר' אליעזר היה רביה דרביה אמנם לעיל (נ"ט ב') ולקמן (קל"ח) בפלוגתא דעיר של זהב ע"כ הגי' ר' אליעזר כדמוכח בעדיות פ"ב מ"ז ועמש"כ בפסחים (ד' ע"ז):

רש"י ד"ה התם. משום שי"ן אחת לצפון ואחת למזרח. לכאורה ה"נ להגיה למערב תחת למזרח אולם ראיתי במרדכי בהלק"ט שהעתיק לשון רש"י כגיר' שלפנינו:

רד"ה מכבנתא. נושקא כו'. וקושרת מפתחי החלוק. והא דהכא חייבת חטאת ולעיל (נט:) לפי' הי"מ שבפירושו בד"ה מנקטי פארי א"ח דהתם בשל זהב דהוי ג"כ לתכשיט] :