רש"ש על שבת נב.

גמרא מיתיבי קשרה בעליה במוסרה כשרה. הא משנה ערוכה בפרה פ"ב מ"ג ותימה על הגאונים רי"פ ורע"א ז"ל שלא ציינוה ומעתה אין אנו צריכין לדברי התוס' דהוה מצי לשנויי הא מני חנניא דפריך מכח סתמא דמתניתין דמסתמא גם מתניתין דהכא סברא כן. ורב ושמואל משמע דקאי על פי' דמתניתין. ובפרט לפי מה שכתבתי בס"ד במגילה (ד:) דעל רב פרכינן מסתמא דמתני' א"ש טפי ע"ש:

[שם (בסוף העמוד) והתנן טבעת כו'. מצויין בטעות וצ"ל בפי"ב] :

רש"י ד"ה טמאה. ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם. עי' לקמן סג ב' תד"ה ואילו שהשיגו ע"ז:

תוס' ד"ה ומזין. עיין תוי"ט שכ' דלפי הרע"ב דהתם נפרש דאשמעי' דל"ח לשמא יתכוון להזות עה"ב. וזה דוחק דלמא יתכוון עה"ב. ול"נ דאשמעי' דל"ח שמא תפול ההזאה עה"ב וממנה תתמצה על הכלי דפסולה כדאיתא שם מ"ב: