רש"ש על שבת מח.

[גמרא אבל לא פוחתין וא"נ את המוכין כו'. נ"פ דסיומא ביו"ט ואצ"ל בשבת קאי נמי על הא דלא פוחתין] :

רש"י ד"ה נטלא. יין מן הכובא.

ובד"ה דקא עצר. מן המים. וכ"ה בהר"ן. פתחו ביין וסיימו במים ועי' בר"ן בס"פ שמנה שרצים. ובאמת שם נטלא מצינו גם על המים וע' ברא"ש פרק הרואה סי' כ"ג ובמוסף ערך נטל. אולם כובא הוא כלי של יין עי' ערוך ערך כב הח' ובמוסף שם:

רד"ה מוכין. אינן אלא לעשות מהן לבדין. ולקמן איתא דדרך ליתנן ג"כ בכרים:

תוס' ד"ה מ"ש ממיחם. והיינו הפשר כדמוכח כו' כצ"ל:

תד"ה מ"ש מפרונקא. דאמר רבא בפ' תולין כו'. לפנינו הגי' שם רב וברי"ף רבה וכצ"ל בתוס' כאן. והגרי"פ שמביא שם מהערוך דגורס רבא. שכח לציין גם לתו' שלפנינו: