רש"ש על שבת מב:

תד"ה ולכל. נראה דדוקא בתבלין כו'. הן בפ"א דמעשרות מ"ז פליג אף בשמן. ושמן משמע קצת לעיל (מ ב') דקיל ביותר להתבשל:

[תד"ה ואין. ולא שבנר ממש קאמר כו'. וכ"כ לקמן שם. ונראה דפליגי על פירש"י לקמן (מ"ד) ד"ה מן הנר הכבה ע"ש במהרש"א וס"ל דכבה ממש ומאי דמסיים שם ואפילו בשעה שהנר דולק לא קאי אלא על השמן המטפטף ונראה דרש"י אזיל בשיטת התוס' דביצה (כ"ב) דהחיוב דמסתפק הוא מפני שמכהה אורו קצת לכן הואיל דבלא"ה עמיא ואזלא שרי] :