רש"ש על שבת כט:

גמרא וצריכא כו'. עתוי"ט שהקשה דאכתי לישתוק מביצה ותירוצו ל"נ כלל. דא"כ מדוע ל"ק הש"ס דלרבנן איצטריך קערה משום האי סברא דהפתילה מונחת בתוכה. ול"נ דסתם קערה היא של חרס. (וע' חולין קיא ב' קערה שמלח בה בשר כו' דמוקי לה הר"פ בטור סי' ס"ט בשל חרס דוקא). ואולי דוקא בש"ח התיר ר"י אבל לא בשאר כלים כיון דמופסקת. ומ"ה שפירש שם בכוונת הרמב"ם דבקערה כיון דמחוברת קרוב יותר שיהיה חייב משום מכבה. משמע דבשפופרת ודאי אין כבוי דאורייתא בזה נדחו דברי הרא"ש בפ"ב דביצה סי' יז מה שהביא מהך דשפופרת לסתור דברי התוס' דשם. [ועיין ברמב"ם בחבורו פרק ה' מהלכות שבת הלכה י"ב] :

במשנה כחס עה"נ כו'. עיין תוי"ט כ' שהכ"ף נוספת כמו כלך לד"ז בלשון ברייתא ונמצא ג"כ במקרא כ' נוספת בסוף התיבה כמו ערכך בפ' בחוקותי שכ' רש"י של"י כפל הכפי"ן:

רש"י ד"ה לעילא מרי"צ. לפניו. ולקמן בדף הסמוך ד"ה לעילא מר"ת לפניו כו'. וע' לקמן פ"ח בפירושו ד"ה לעילא מר"ח: