רש"ש על שבת כז:

תד"ה האונין. ונראה לר"י דאונין היינו מטוה וכ"פ בערוך. ע' מש"כ בסוכה יב ב:

בא"ד לפי שבצמר ניכר כו' שהשתי כו'. ע' שלהי פ"ה דכתובות ובמש"כ שם בס"ד:

במשנה וכל היוצא מה"ע א"מ ט"א אלא פשתן. גם באינו יוצא מה"ע א"מ אלא אותן שהיו במשכן כדמשמע בגמ' ובתו' סד"ה וכל אלא דהתנא לא בא בכאן רק לזווג לה דכה"י מה"ע דהדלקה: