רש"ש על שבת קמה.

גמרא הא יותר מכביצה טמא. הן שם במשנה (ליתא) [איתא] להדיא כן וכמש"כ רש"י וכתב מהרש"ל שדרך התלמוד לדייק מרישא כו' וכ"פ התוס' לעיל במכילתא אולי כוונתו למש"כ התוס' לעיל (לט ב) ד"ה אלא פניו אולם בב"מ (סב ב) ד"ה והתנן מחקו בכה"ג מלת הא:

שם המפצע בזיתים בידים מסואבות הוכשר. הוא בתוספתא טהרות פ"י בקצת שינוי לשון ולכאורה לענין הכשר ל"ל ידים מסואבות ובמשנה שם פ"ט מ"ה איתא הפוצע זיתים בידים טמאות טמאן ונ"ל שיש להגיה כן בתוספתא ובגמ' כאן:

רש"י ד"ה הוכשר. האוכל. ומפרש בעצמו דר"ל הענבים הוכשרו ועיין מהרש"ל והמגיה בגליון נראה שלא ראהו:

תוס' ד"ה כביצה. דברי המהרש"א בכאן תמוהים מש"כ אלא למ"ד מיבלע בליעי מיד שיצאת הטפה כו' דלמאי צריך יציאת הטפה דהלא בעודה בלועה קבלה טומאה ביחד עם האוכל וגם מש"כ תטמא הטפה ביציאתה ממה שנוגעת באוכל תמוה דהרי אז נפחת האוכל מכביצה ושוב א"מ אחרים כמו למ"ד מיפקד פקיד: