רש"ש על שבת קטז.

גמרא איבעי להו הגליונין כו'. מפירש"י בסוגיא משמע דמפרש להאיבעיא לפי המסקנא כגון שהכתב של ס"ת נמחק. אם מצילין הגליונים של מעלה כו'. ובשלהי מגילה בתד"ה הלוחות מפרשי כגון דגייז להו מן הספר. והמ"א בסי' של"ד סקכ"ד כ' לתרווייהו. דמש"כ או שנמחק הספר כוונתו לפירש"י. ובעמחה"ש שגה במחכ"ת שהשיא כוונתו על מקום הכתב: