רש"ש על שבת קיד:

רש"י ד"ה לא היו מבדילין. בתפלה כו'. ובסוכה פי' על הכוס. ונ"ל דכאן הולך בשיטת הסוברים בטור או"ח סי' תקנ"ט באם חל מילה בט"ב ל"י על הכוס להטעים לתינוק מטעם דאתי למסרך. ובסוכה אזיל בשיטת נכדיו רשב"ם ור"ת הביאום התוס' לקמן בפ' תולין ובעירובין (מ ב') ודלא כדעת הטור שם שכ' דלכ"ע בט"ב שחל במו"ש ל"י על הכוס. אלא דס"ל כיון דלא איקלע בכל שתא ל"ח לאסרוכי:

תוס' ד"ה ליתקע. עי' מהרש"א שכ' ומיהו כו' לא הוו ידעי הך ברייתא כו'. נעלם מכ"ת דזוהי משנה בסוף פרק קמא דחולין:

[תד"ה אלא (בסופו). והכא מיירי כשעושה חתיכות גדולות. ונ"ל דלהכי נקט לישנא (דנקיבה) [דקניבה] שהונח על קציצת מחובר להורות דמיירי בחתיכות גדולות כמש"כ התוס' בחולין (טו ב) לענין לישנא דקציצה. ובפט"ז דכלים דנקיט גם כן לישני דקינוב יל"פ גם כן דלא מעכבי אלא קינוב דקסמין גדולים] :