רש"ש על שבת קח.

גמרא א"ל שמואל לקרנא כו'. זיל תהי ליה אקנקניה. נ"ל הא דל"א זיל בדיק להו כלישנא דהש"ס בכ"ד הוא משום דאומנתיה דקרנא הות דהוה תהי באמברא דחמרא כתובות (קה) לכן א"ל הואיל דאתה בקי בתהיית היין זיל תהי ג"כ ביינו דהיא התורה שנמשלה ליין. ובחדושי לס' נת"ע הרחבתי קצת בזה:

[שם ר' נתן אומר א"צ כו'. נראה דצ"ל ר' יונתן דהוא בר פלוגתיה דר' יאשיה בכ"מ וכבר כתבתי זאת בהגהותי לב"ר פמ"ו אות ח' במ"ת] :

תוס' ד"ה ואי. הא אפילו נוצה שבכנפים כו'. ל"י לאיזו כוונה הוסיפו מלת נוצה. וכן רש"י מפרש מה היא נוצה שלא נזכרת כאן ועמש"כ לעיל (מט):

בא"ד וי"ל דבבהמה נמי אשכחן כו'. ק"ל דא"כ הא גם עור אשכחן דקרב בבהמה דהיינו עור הראש כדפירש רש"י שם בזבחים וי"ל: