רש"ש על סנהדרין עח.

גמרא ואי לאו כחו הוא תיזל לתחת כו'. נראה דכ"ז הוא תשובת ר"פ למר בר"א [וזה דלא כמשמעות דברי מהר"ם שבתוי"ט פי"ב דפרה מ"ב ע"ש] :

שם וטרפה שהרג בפני ב"ד חייב כו'. נראה דאתא אפי' כר"ע דאמר במכות (יב) דסנהדרין שראו בא' שהרג אה"נ אין ממיתין אותו כו'. דהתם טעמא דבעינן והצילו העדה כדאיתא בר"ה ר"ד כ"ו וכיון דטרפה הוא ל"ח להצלה דידיה וכמו לקמן (פא ב) במלקיות של כריתות עסקינן דגברא בר קטלא הוא כו' ע"ש:

רש"י ד"ה כל דהוא (בסופו). ולא שנים שהכוהו. כצ"ל:

תד"ה בגוסס. ותדע כו'. לכאורה אינו מובן דהא כ"א למיתה עומד וחיובא דההורגו ע"כ אינו אלא מפני שקרב מיתתו ולכן על הגוסס נמי חייב משום קירוב המיתה והעושהו גוסס נמי ליחייב מה"ט וי"ל דהתדע אינו אלא לראיה דהגוסס הוא כחי ולכן אין לחייב העושהו גוסס על אותה שעה כיון דעדיין חי הוא רק אם באת לחייבו הוא לאחר שימות וכיון דמת ע"י אחר פטור: