רש"ש על סנהדרין נד.

רש"י ד"ה ת"ל. דהאי לאו ערות אביו היא. כצ"ל:

רש"י ד"ה בשוגג. דנ"ל כו' לחלק כרת למפטם וסך כו'. לכאורה לא היה צריך לזה דהם בכלל כל העריות ע"ש (יד) בפי' ד"ה לחלק (ובע"ב שם) ד"ה למפטם וסך ואולי דמשמע ליה דלא ילפינן מדבר שהיה בכלל כו' אלא דומיא דאחותו דהיינו עריות דנקבות דנפישי הנאתייהו (ועי' לקמן ע"ב בתד"ה הבא וברש"א שם ובמש"כ במכות יד ב) ותדע דאר"א לקמן הבא עה"ז והביא זכר עליו לר"ע א"ח אלא אחת משום דחד לאו הוא אטו מי גרע מבא על ב' זכרים דנילף מואל אשה לחייב על כל אשה ואשה ועי' לקמן ע"ב בתד"ה הנרבע ובמש"כ שם:

משנה הבא עה"ז. התוי"ט תמה למאי נקיט ליה הכא ולנ"פ דהתנא לא רצה לדלג ותנא להו כסדרן ברישא וכה"ג כתב בעצמו בפ"ד דטהרות מי"א ומיושב בזה קושית התוס' רפ"ב דב"ק בד"ה הבהמה וכמו שהעירותי שמה:

תד"ה הבא על הזכור (כצ"ל). והא דלא קתני והביא זכר עליו כו'. ולעדנ"פ דכיון דתני הבא עה"ז ממילא מישתמע גם הנשכב וכמו דבכל העריות לא תני להנשכבות באפי נפשייהו ובזה א"ש מה שאמר אם כו' בהמה מה חטאה דגמגם התוי"ט דהלא לא נשנית מקודם דהבהמה נהרגת ע"ש שנדחק וכן נ"ל דהא דל"ת והביא בהמה עליו הוא דמיסרך סריך בלישנא דריש כריתות דלא מיתניא ליה התם משום דליכא חילוק חטאות בהם כדאיתא (שם ג). ולפ"ז אתיא כמין חומר הא דהשמיט התם הביא זכר עליו דהוא למנינא לשינויי דריו"ח שם דמיסרך סריך בלישנא דהכא אולם מלקמן (סה א) קצת סתירה לזה ודעת התוס' בקושייתם מהביא זכר עליו. י"ל ע"פ מש"כ רש"י שם בכריתות ד"ה דאר"א ואי קשיא כו' אבל מ"ז דלא מיתהני כו' ע"ש. וע"ע בתוס' יבמות (נד ב) בד"ה בזכור:

רש"י ד"ה אשר ישכב א"ז (בסופו). מחייב נשכב. כצ"ל בל"ו: