רש"ש על סנהדרין נא:

תד"ה סירכא. ומיהו קשה כו'. אבל בכלתו כו'. נראה דצ"ל אבל באת חמיה לא כו':

גמ' ת"ל איש כו' אשת רעהו כו' הכל היה בכלל כו'. מזה אנכי תמה על מש"כ בתוס' הרא"ש ביבמות (לד) דנערה המאורסה אין בה קרבן בשוגג משום דל"כ בה כרת ע"ש. והרי גם היא בכלל ואל אשת עמיתך כו' כמו (באשת רעהו דאמר כאן) וכתיב בסה"פ ונכרתו הנפשות וכ"מ מלשון הרמב"ם בסה"מ בל"ת שמ"ז ולשון רש"י בכתובות (ג) לדחות פי' רבותיו דקדושי כסף דרבנן (האיך סוקלין ע"י ומביאין חולין לעזרה על שגגתן) הרי דפסיקא ליה דמביאין קרבן וכ"כ לקמן (נג) במתני' כיון דקדשה אשתו היא כו' ובפיה"ת (דברים כג א) כ' שאין בעריות מיתת ב"ד שאין בה כרת ולקמן (פ"א) בגמרא אשת רעהו טמא זו נערה המאורסה ומקרא מלא בה בפרשת תצא על דבר אשר ענה את אשת רעהו והא דמעטינן בריש ארוסה מתחת אשה פרט לארוסה היינו ממלת תחת תדע דלא ממעטה מאשתו דכתיבה כ"פ בפרשה והתוס' ביבמות (נט) כתבו דלילף העראה מנערה המאורסה בכל העריות דאיתקיש כולן להדדי כו' והיינו בקרא דכי כל אשר כו' ונכרתו כו' עלמא דפשיטא להו דכרת עלה נמי קאי וצע"ג. [וכ"פ בשו"ע א"ע סי' קכ"ו ס"ק מ"ד דאם כתב לארוסה דהות אנתתיה כשר וע"ש בב"י בשם הרי"ו והרשב"א] :

שם ור"ע מהם מקריבים והיו קדש נפקא. כצ"ל:

רש"י ד"ה הוציא הכתוב. והוציא כתוב אחר כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה זוממיה. וזוממיה בכלל מיתת בועלה הן. כצ"ל:

רש"י ד"ה נוציא זו. דאם משמע להביא את הנשואה כו' ואם משמע גז"ש להוציא פנויה כו'. כצ"ל: