רש"ש על סנהדרין מו.

גמרא (פיסקא) האיש תולין. הגהת רש"ל בכאן אינה מוכרחת כלל:

שם לרבות בן סו"מ. התוי"ט הקשה דל"ל לרבוי' הלא גם הוא מהנסקלין דיליף להו לעיל. ול"נ דה"א דלא מרבינן אלא כעין מקלל שעל חטאו נהרג ובכל ימי צבאו משא"כ בסו"מ שע"ש סופו נהרג ואינו אלא עד שיקיף זקן או עד שראוי לקרותו אב:

תד"ה שתי. ויש חובר חבר. תמוה דזה אינו במיתה אלא באזהרה בלבד עי' לקמן (סה) ואולי מפני צורך השעה דן גם עליה מיתה ולכוונה זו מביא הש"ס בסמוך הא דב"ד עונשין שלא מה"ת כמו רוכב הסוס בשבת:

רש"י (במשנה) ד"ה ותולה אותו. בידיו. כצ"ל וכ"ה בהרע"ב: