רש"ש על סנהדרין מג.

גמרא לכדתניא וירגמו אותו אבן אותו כו'. כצ"ל:

שם ת"ש כו' א' מה"ת שזיכה ומת רואין אותו כאילו חי כו'. לכאורה התם הוא לענין שיצטרפוהו למנין כדפירש"י לעיל וז"א אלא אם כבר זיכה אבל הכא לא מיבעי ליה אלא לענין להביא דיינים אחרים וא"ל אפי' אמר כו' נמי. וי"ל דהכי דייק דדוקא זיכה ושמע כבר דברי הסותרין את דבריו והוא נשאר בדעתו הוא דאמרי' דתו לא הוה הדר ביה וחשבינן ליה למנין. אבל אמר כו' כיון דלא שמע עדיין סתירת דבריו אמרינן דאלו שמע היה מודה לדבריהם. הואיל דאלו שלפנינו כבר הפכו בזכותו למדי ולא מצאו ודאי סברא דחויה היא מה שאמר ללמד. כיון דרבותיו לא הגיעו לה: