רש"ש על סנהדרין ג:

גמרא נימא בדורשין תחילות קמפלגי כו' לא דכ"ע אד"ת כו'. לכאורה מפני מה סני ליה לומר דפליגי בד"ת דהא בסוכה (ו ב) איכא לישנא דפליגי בזה ר"ש ורבנן ועי' בתוס' שם וכאן. ונ"ל משום דאיתא במכילתא פרשת משפטים בפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו דר' יאשיה אמר דראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות. וא"כ אם נאמר כאן דפליגי בד"ת יקשה דר' יאשיה אדר' יאשיה ונכון בעז"ה:

שם אימר דשמעת ליה לר"י בס"ג דכתיבי קראי. התוי"ט רוצה להגיה דכתיבי בקרא ע"ש (וברש"ל משמע דכן היה לפניו הגי' ברש"י) הן לפי פירושו לא היה צריך להגהה דהכתוב שם שנה ושלש שבעים וכן בפ' משפטים כתיב ושבעים מזקני ישראל. ויתפרש ע"ד שאמרו בחולין (כב ב) לא לישתמיט קרא כו' וה"נ לא לישתמיט קרא ולכתוב שבעים ואחד חד זימנא. ולי ה"נ דכוונת הש"ס על הקרא דוישארו שני אנשים דדרשינן (לקמן יז) בקלפי נשתיירו ע"ש ואם היה ע"א לא ה"ל להשאר אלא אחד:

תד"ה ר"י. היינו משום דמשה ע"ג. הרש"א הניח דבריהם בצ"ע. ול"נ דסברת התוס' דבהא כ"ע מודו דבעינן אחד ע"ג (ועי' לקמן (טז) בתד"ה אחד וי"מ כו' ובמש"כ שם) כדאשכחן במשה רק דבזה פליגי דלרבנן גם הוא מן המנין ולכ"ד שצריך סנ"ג גם הוא היה מוכרח לישב עמהם כדאמר לקמן ואת בהדייהו ולר"י לא היה מן המנין וגם בלעדו היו דנין אפי' דבר שצריך סנ"ג. דהוא היה טרוד בשא"ד שהיה מלך ונביא עי' לקמן (טז ב) בתד"ה את תבנית. זולת לעת הצורך בעת שנתקשו באחד מן הדינים וכגון לענין פהע"ד ש"צ וכמש"כ התוס' שם וכן לעבר השנה דתניא לקמן (יא) אין מעברין אה"ש אא"כ ירצה נשיא. וכן להא דתנן בפ"ב דר"ה ראש ב"ד אומר מקודש ויליף לה בגמרא מן וידבר משה. רק דק"ק לפ"ז מאי דקאמר שם לר"י עמך משום שכינה כו' וי"ל: