רש"ש על סנהדרין כט.

גמרא מפיץ וחרב כו'. כצ"ל:

שם דכתיב והושיבו כו' ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך. כ"ה במקרא. ועמש"כ במ"ר נשא פ"ו אות ח' במ"ק בהערה:

שם רמ"א מהכא אמתים וחצי ארכו. עפירש"י והרש"א בח"א גמגם עליו. ואני שמעתי פי' נכון בזה והוא כשתגרע הו' של וחצי הוה משתמע דחצי ארכו הוה אמתים וכולו ד' אמות אח"ז מצאתי כן להמגיה בע"י. ואנכי הוספתי בזה שהיה מתפרש ע"ד הכתוב בסמני שמן המשחה וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וכדפירש"י שם משמא דגמרא. אפס שם הטעם מפני הכרעות ולא מצאנום אלא במשקל (בפ' הספינה) וכן במדידה גודש. אבל במדידת אמה לא מצינו ואולי מפני שא"א לצמצם וכדפי' הרשב"ם שם בסוגיא:

רש"י (במשנה) ד"ה אפילו. ואע"ג כו'. וכ"כ אחריו הרע"ב. והתוי"ט דייק מזה דלא ס"ל מש"כ הכ"מ לחלק דדוקא בד"נ אמרינן דהוא כמאן דליתא ע"ש ול"ד במחכ"ת דהם ל"א אלא עכשיו כשאומר א"י הוה כמאן דליתיה. אבל אח"כ כאשר התבונן ואומר דעת ברור אף דבד"נ גם בזה אין שומעין לו וכמש"כ לעיל (יז) מ"מ בד"מ יכול להיות דשומעין לו כדעת הכ"מ:

רש"י ד"ה והושיבו. שיועצי המלך היו יועצים כו'. בקרא מבואר שאיזבל עצמה עשתה כן בלתי יועצי המלך ועתוי"ט:

רש"י ד"ה ואין טוענין. אין טוענין ב"ד בשבילו כו'. כצ"ל: