רש"ש על סנהדרין יט.

גמרא אלא ה"ק כו' מקדושתו לא יצא כו' ור"י אגב מררי כו'. משמע דר"י נמי דריש מקדושתו וקרא דומן המקדש ל"י דנסיב במתניתין קאי לתרווייהו ונ"ל משום דמשמע דולא יחלל דכתיב בתריה הוא טעם וביאור להקודם. ולא כן פירש"י במשנה (ועליו נוכל לומר דפי' לפי הס"ד כדרכו) והרע"ב אחריו:

שם וש"מ אבלים עומדים וכה"ע עוברין. וכן המשנה אומרת דרך כה"ע עוברין והרע"ב ל"ד במש"כ ועומדין בשורה לנחם. וסיום דבריו הוא כהוגן. אך במשנה דברכות פ"ג איתא ג"כ העומדים בשורה כו':

שם אין שורה פחותה מעשרה בנ"א. פירוש לנידן זה כי בעלמא מצינו שורה בשלשה כמו בביצה (יד ב') ביומא (פז א):

רש"י ד"ה משום מעשה. בואי ואראנו ליך. כצ"ל:

גמרא אבל מלכי ב"ד דן ודנין אותו. וכה"ע. ומשמע משום דהם יצייתו לעמוד כשיעידו בם. ובתוי"ט יש כאן ט"ס ולכן רבים מתקשים בו. ונראה לסרס התיבות וכצ"ל וא"ת כו' ואף במלכי ב"ד וא"כ ה"נ לא יהיו נדונין מה"ט (ר"ל משום דיהיה נצרך לעמוד כנ"ל) וקשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים (ומה"ט יפסלו ג"כ לדון) וי"ל כו' דשאני ד"נ דחמירי דלכן אין בזיון להם כשיעמדו:

תד"ה ינאי. וי"ל משום דעשה דכבוד תורה עדיף כו'. ונ"ל ראיה מהוריות (יג) חכם כו':