רש"ש על סנהדרין קיב.

גמרא והוצאת את האיש כו' ההיא וגו' איש ואשה כו'. כצ"ל:

שם מ"ט בהמה כמאן דל"פ דמיא כו'. פירש"י אינו מכוון בלשון הש"ס. ועוד דלפי' לא תיאסר חלק האחר אלא באכילה ולשון אסורה משמע אפי' בהנאה כדין בהמת עה"נ לכן הנלע"ד דר"ח ודאי סובר יש ברירה ולזאת עיסה מותרת וכן הבין הש"א בתשו' פ"ט בבהמה דאסירה ה"ט משום דינקי מהדדי וכסברת רב בביצה (לז ב) ע"ש ויהא סיעתא לפסק הרי"ף והרמב"ם שם כרב ע"ש ברא"ש כיון דר"ח כאן ס"ל גם כן כוותיה:

שם בהמת עה"נ מהו כו' לטהרה מידי נבלה. נראה דשור הנסקל שנשחט לאחר שנגמר דינו אע"ג דאסור בהנאה מ"מ מהניא ביה שחיטה לטהרו מידי נבלה וראיה לזה מהא דס"ל לר"מ בב"ק (עא) דמתחייב בד' וה' וא"כ ע"כ שחיטה היא שוב מצאתי כן להדיא בפירש"י מנחות (קא רע"ב) ע"ש. ואע"פ שאין פירש"י שם מוכרח וכן דברי התוס' שם בד"ה ועגלה ערופה די"ל ע"ד שתירץ ר"ח לרב בכריתות (כא) כגון דאיכא פחות מכזית כו' ע"ש:

רש"י ד"ה קשיא. למ"ד אין חולקין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה מענה את דינם. כצ"ל:

רש"י ד"ה למיהוי כבני מתא. כיון ששהה ל"י נקרא מיושבי העיר כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ה"ג אמר מר את כל שללה לרבות כו'. כצ"ל ותיבות אשר בה נ"ל למחוק עי' רש"א:

בא"ד ודוקא שכבר היו כו'. הוא לשון אחר עי' רש"א:

רש"י ד"ה שיער נשים. אי הוה בכלל ואת כל שללה כו'. לכאורה הל"ל בכלל ואת כל אשר בה: