רש"ש על ראש השנה ד:

גמרא ל"ל למיהדר ומכתב בחה"מ כו' ש"מ לב"ת. לכאורה לר' יונתן בסנהדרין (סו) דס"ל בכה"ג משמע שניהם כאחד ומשמע א' בפ"ע ה"נ נפרש דבא' מהם עובר. וי"ל דאדרבה נאמר דה"ק דבאיזה רגל מהם שירצה יביא ויש לדבר בכלל זה הרבה אלא שאכ"מ. ועי"ל דא"כ תיפוק ליה מובאת שמה כדדריש ר"מ עמש"כ לעיל:

גמ' שם ורבנן ההוא לעשה. עט"א ועמש"כ במגילה (ה). ומש"כ דלעשה בעינן נמי כולי' רגל עמש"כ לקמן (ו ב) ע"ד:

תד"ה לקט. לוי זרע בכישר. כצ"ל:

בא"ד ופריך נמי ממתנות כו'. כצ"ל:

תד"ה ואצ"ל. והשתא ר"א ור"ש דורשין בענין אחד כו'. לאו דוקא דלר"ש חה"מ וחה"ש נמי לדרשת ב"ת ולר"א אתיין להיקשא דתשלומין כדפרש"י לקמן. וק"ק לישנא דר"א ל"י חה"ס שבו דבר הכתוב הלא גם חה"מ וחה"ש מיותרין לדידי' להיקשא דתשלומין. ואולי יל"פ דר"ל שבו דבר הכתוב לתשלומין דעיקר תשלומין בו כתיב עט"א:

תד"ה פז"ר. ודומה לההוא מפרש ר"ת כו'. כצ"ל:

בא"ד משא"כ בכל שאר ימה"ח שלא היו אומרים מזמור שלם כו'. עמש"כ בסוכה (מח):