רש"ש על ראש השנה לד.

גמרא מנין לשלש כו' ת"ל והעברת כו'. הא דלא חשבן כסדרן בתורה י"ל משום דכבר עסיק בהאי קרא דוהעברת לכן אקדמיה. אבל לקמן באידך ברייתא דחשיב שבתון כו' יום תרועה והעברת כו' קשה. ואולי משום דרוצה לזווג תרועות דכתיבי בר"ה אהדדי. וברש"י ד"ה ה"ג חשבן כסדרן בתורה. רק אח"כ גריס והעברת כו' שבתון כו' מד"ת. ובגמרא שם לפנינו הגי' כסדרן:

גמ' שם ה"ק אי לאו גז"ש כו' השתא דאתיא גז"ש כו'. עי' במאור פי' נכון בזה והט"א כיון לדבריו ואשתמיטתיה שכבר קדמהו:

גמ' שם רשב"נ אריו"נ אחת מד"ת כו'. עט"א שכ' דל"ל גז"ש דשביעי שביעי וכ"מ בסוגיא לקמן. וקשה דלפ"ז מ"ק והעברת כו' מד"ת והלא הוא כתוב ביובל. ואולי י"ל דרשב"נ מפרש ליה לקרא הכי והעברת שופר תרועה בחדש השביעי היינו בר"ה דבחדש פירושו באחד לחדש כמו שהבאתי בחדושי לשו"ע או"ח סי' תקמ"ט ע"ש. ואף דכבר נצטוינו על תקיעת ר"ה אשמעינן הכא בכדי שלא תטעה לומר דביובל הוה ר"ה בעשור לחדש וכדאמרינן בערכין (יב) איזו היא שנה שר"ה בעשור לחדש הוי אומר זה יובל. ותנן לעיל דשוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות. ולכן ה"א דמצות התקיעה באחד לחדש בטלה בו קמ"ל. ואמר עוד בעשור לחדש ביוה"כ תעבירו שופר ור"ל דגם ביוה"כ יתקעו. והא דמקשה לקמן ולהאי תנא דמייתי לה ממדבר אי מה להלן חצוצרות כו' הוא לת"ק דרשב"נ וכוונת הקושיא הוא דמאי חזית. ומיהו מדברי התוס' לעיל (כו ב) ד"ה רי"א משמע דכ"ע אית להו גז"ש דשביעי שביעי ע"ש. ודע דק"ל רשב"נ דהוא אמורא איך יחלוק על הברייתא. ואולי מן ושלש תרועות וכו' אינו מהברייתא אלא מהגמרא. ואולם מצאתי כ"ז בספרי פ' בהעלותך וגם דברי רשב"נ (ולא בשם ריו"נ) וע"ש שנויים בדרשות המקראות. ואפשר דר' יונתן דהכא הוא חבירו דר' יאשיה דאשכחנא להו טובא בברייתות:

גמ' שם והעברת תעבירו לא משמע ליה. כצ"ל וכ"ה ברש"י ולכן בסמוך צ"ל אלא מאי דריש בהו:

רש"י ד"ה ה"ק אי לאו גז"ש. בהיקשא כלומר מעצמו. ובסוכה (לא) בד"ה לא מקשינן פי' דאף היקש אין אדם דן מעצמו והתוס' שם השיגו עליו בזה. ואולי כאן עדיף מהיקש. דהיקש היינו שתי תיבות או מקראות סמוכים זל"ז וכאן דרשינן מתיבה אחת. ולשון הקישא דהכא אשיגרת לישן הוא: